אבולוציית בתי הספר לבנוניות – מהעת העתיקה ועד המאה ה21

תחילת רעיון החינוך הממוסד נולד לפני אלפי שנים בעת העתיקה. ישנן עדויות שבסוף האלף השלישי לפנה"ס, השתמש המלך שולגי עם כוחו של בית הספר על מנת לעצב את התודעה ואת דעת הקהל. על כן הוא דאג להפוך את המזמורים הרבים שנכתבו על ידו לחומר לימודי בסיסי. תכנים אלו שועתקו לבתי ספר נוספים על מנת להנציח את זכרו של המלך.

באזור שנות ה400 לפני הספירה, אפלטון שהיה בן למשפחת אצולה אמידה שהייתה עמוק בפוליטיקה האתונאית, טען שילדים צריכים להיוולד למשפחת מלוכה על מנת שתהיינה בהם תכונות טבעיות שאותן ניתן לטפח. בנוסף אפלטון לא ראה בחינוך ככלי ללימוד תחומים יומיומיים, אלא בעיקר נושאים כגון היסטוריה וספרות שבהשראתם יוכלו המנהיגים לעתיד לפעול.

אריסטו, תלמידו של אפלטון, האמין שהחברה צריכה להיות בעלת מבנה הירארכי. בספרו הוא טוען שיש אנשים שנולדו להיות עבדים ואחרים גורלם הוא לשלוט.

גישת החינוך של אפלטון ואריסטו לא הוחלפה עד המאה הרביעית לפני הספירה, אלא שרק התווספו לה לימודי המתמטיקה, הדקדוק ואומנות השכנוע.

אחת ממערכות החינוך החובה הראשונות, שחייבו את כולם ללכת לבית הספר לאחר גיל 6, הייתה דווקא כאן בישראל. בית הספר ללימודי תורה בראשותו של הכהן הגדול יהושע בן גמלא, אשר חי במאה הראשונה לספירה.

בימי המהפכה התעשייתית תוכננו בתי הספר להתאים את צורת הלמידה שלהם במיוחד למטרות העבודה שמחכה לבוגרי מערכת החינוך בעתיד. בסיום הלימודים בבית הספר, התלמידים היו הופכים לפועלים על פס הייצור עם עבודה קבועה שחוזרת על עצמה והוראות מלמעלה, בדיוק כפי שחונכו בבתי הספר קודם לכן.